חלק חשוב מהעבודה שלי בפרויקטים של פינוי עבור משפחות, היא המשימה שלא לפספס פריט בעל ערך ניכר, ולכן, בפרויקט פינוי שעשיתי בתל אביב, מצאתי לנכון להזמין את הבעלים של אחד מבתי המכירות הפומביות המובילים, להעריך ביתר דיוק את האמנות בבית הזה, שהיתה מורכבת מציורים מכמה תקופות בחיי המשפחה, ושהיה ברור לי שחלקן בעלות ערך. חלק מהציורים אכן נבחרו ונלקחו למכירה פומבית, וביניהן שני ציורים אבסטרקטיים שנמכרו כל אחד ב-15000 דולר.

סיפור הפסלון זכור לי היטב, כי קרה באחד הפרויקטים הראשונים שלי. תוך כדי שאני מארגנת את הבית למכירת-חצר, מסדרת על שולחנות, מתמחרת ומצלמת, נכנסה שכנה וביקשה לראות מה יש, והלקוחה שלי, בעלת הבית, מסתובבת איתה, והן מדברות ביניהן, ואז היא קרבה אלי ובידה אוחזת כלאחר יד פסלון פורצלן של אנפה ושואלת אותי בשקט כמה זה, אפשר לתת לה בשלושים? למרות שעוד לא בדקתי את הפסלונים בויטרינה, הספיק לי מבט קצר כדי לדעת שהוא מבית טוב, וללקוחה שלי אמרתי, גם כן בשקט, שהפסלון הזה שווה כנראה לפחות 500 שח. היא נעצה בי מבט מזועזע, עטפה היטב את האנפה בידיה, והחזירה אותה בזהירות לויטרינה. כאשר הגעתי לבסוף להעריך ולסדר את הפריטים שם, ראיתי שאכן הפסלון הוא של חברה יוקרתית, והזמנתי אספן פסלונים, שאכן רכש אותו ב-700שח. 

לפעמים יש פריטים שאני קוראת להם "טובים מידי" מה זאת אומרת? הכוונה לפריטים שנרכשו פעם בכסף רב, והיום אינם אופנתיים ומבוקשים, למשל, או פריטי אספנות שנמכרים בחו"ל במחיר ניכר, ואילו אצלנו בישראל אינם מוכרים או מבוקשים כלל. פריט כזה מצאתי אצל אביטל בכפר סבא של חברת- .kpm

סט קפה פורצלן 

צילמתי אותו כחלק מצילומים למכירה של כלי בית רבים, ותוך כדי שניקיתי וסידרתי אותו יפה לצילום, הבנתי שאני רואה משהו מיוחד ויפיפה. החותמת נבדקה ונמצא שמדובר בסט שהוא לכל המאוחר משנת 1895! סט קפה שהגיע מגרמניה בשנות השלושים ונשאר במשפחה כל השנים. בדקתי וראיתי שיש הבדל עצום בין מחירי הסט הזה כאן ובחו"ל, ולבסוף פניתי באופן אישי לאספנית פורצלן, אחת מהאספנים עימם אני בקשר מתמיד. היא התלהבה והתאהבה, הסברתי לה את נושא המחיר, והסט הנוסטלגי נמכר במחיר שכיבד אותו, ועדיין היה מאוד אטרקטיבי לאספנית, וכמובן גם ללקוחה שלי, ששמחה שהוא מגיע לבית אוהב.

הטלפון שלי צילצל, ואני עונה ליורם, שעבורו ועבור אשתו אני מוכרת את החפצים שאותם לא יקחו לביתם החדש. 

הוא מסביר שנמצא אצלו בן אדם שקונה ממנו כמה פריטים, ומציע לקנות ממנו שעון ישן במאה ₪.

 נאמן לבקשתי שלא למכור כלום לפני שהוא מתייעץ איתי, הוא שואל לדעתי. אני מייד מציעה לו לחכות עד שאראה את השעון ואבדוק את ערכו, ומבקשת שישלח לי צילום טוב של לוח השעון והגב שלו. בירור קצר העלה שהשעון הנ"ל בעל ערך ניכר, ואני הבאתי אותו לבית מכירות פומביות, שם נמכר השעון בכ-2000 דולר.